המלצה על ספר חדש: צופן העתיד - מבחן העתיד של ישראל 

המלצה על ספר חדש:   צופן העתיד -  מבחן העתיד של ישראל

10/9/8

כתב: נמרוד נוי

כיועץ ארגוני ואסטרטגי וכמי שעוסק גם בשאלות מתחומי חברה ומדינה 'בא לי' לעיתים לקרוא אל עבר הפוליטיקאים בקול גדול שיראו לציבור את ארון הספרים שלהם - בחזקת, 'הראו את ארון הספרים שלכם ונאמר לכם מי אתם'. נדמה לי, כי אצל רבים מהפוליטיקאים בינינו ארון זה אוורירי מדי ואינו עונה מספיק טוב לצרכים המאוד דינמיים ומאוד מורכבים של חיינו.

בימים אלה יצא לאור ספר מענין וחשוב, מאת ד"ר דוד פסיג, הפורש בפני הקורא הישראלי שש עשרה תחזיות בתחומי החברה, הכלכלה והביטחון בטווחים של עשר שנים ועד חמישים שנה. הספר משרטט בקפדנות מדעית את דיוקנה של החברה הישראלית העתידית והוא מיועד לקורא המשכיל ולצמאי הדעת שבינינו, לגופי המחקר השונים העוסקים בשאלות חברה ומדינה, ובמיוחד למנהיגים ומנהלים שעתיד ישראל יקר להם.

באחת הפאזות של חיי, בה ישבתי כתלמיד באוניברסיטת תל אביב ולמדתי  עיתונאות, הופיעה בפנינו כמרצה אורחת הגברת חנה זמר, העורכת לשעבר של עיתון 'דבר'. הזכרון היחידי שנותר בי מהרצאתה של חנה זמר, וגם החשוב ביותר, היה התייחסותה לארון הספרים שחייב להיות בחדר עבודתו של כל עיתונאי המכבד את עצמו.

פרופסור יחזקאל דרור בספרו 'איגרת למנהיג יהודי-ציוני-ישראלי' סבור בין היתר, כי ראש ממשלה בישראל חייב לקרוא אחת לשבועיים כספר אחד, העוסק באחד מתחומי העניין הרחבים והרלוונטיים למילוי תפקידו. עליו לפתח תובנות רבות ומורכבות על העולם ועל המציאות הישראלית כדי שיוכל להתוות את עתידה של ישראל ולהנחותה בדרכיה. אני מוכן להתפשר כאן על ספר אחד שכזה אחת לחודש, וזאת בתנאי שארון הספרים הוא רחב ומלא דיו מקריאה מתמשכת של שנים רבות.

ספרו של דוד פסיג 'צופן העתיד' הוא ללא צל של ספק אחד מספרי החובה שצריכים להיות בארונו של כל פוליטיקאי ראוי לשמו במדינת ישראל, ואחת כמה וכמה בארונותיהם  של ראש הממשלה ושריה כולם. כיועץ ארגוני ואסטרטגי וכמי שעוסק גם בשאלות מתחומי חברה ומדינה 'בא לי', לעיתים, לקרוא אל עבר הפוליטיקאים בקול גדול שיראו לציבור את ארון הספרים שלהם - בחזקת, 'הראו את ארון הספרים שלכם ונאמר לכם מי אתם'. נדמה לי, כי אצל רבים מהפוליטיקאים בינינו ארון זה אוורירי מדי ואינו עונה מספיק טוב לצרכים המאוד דינמיים ומאוד מורכבים של חיינו.

מזה שנים שאני עוקב אחרי רמת השיח הציבורי-חברתי-פוליטי במדינה.  לאחרונה אף הקדשתי מאמץ רב לניסוח תובנות מקצועיות סביב האופן בו מתנהלת המערכת הפוליטית בישראל. אחת המסקנות המלוות אותי כתוצאה ממאמץ זה היא 'דלדולה של הרוח' בישראל בכל האמור לאופן התנהלותם של חיינו הציבוריים. אני שומע את דברי הפוליטיקאים, את הסבריהם למציאות ונדמה לי לעיתים שמדובר כאן באיזו חולשה דורית. הדברים אינם איכותיים ואינם מקצועיים דיים כדי להבטיח תוצאות עתידיות איכותיות בכלל המשמעויות הקיומיות שלנו במדינה.

הספר, צופן העתיד, מציג בהרחבה את הגישות החשובות העוסקות בחיזוי עתידים, ומקדיש תשומת לב רבה לתיאור המתודולוגיות שמאחוריהן. מאמץ רב מושקע גם בתיאור תחזיות שונות לעתיד וביניהם גם התיחסות לתסריטים 'פרועים', שאינם דווקא אסוניים אלה נראים כבלתי מתקבלים על הדעת בעת הזאת. למי שאינו מעוניין לרדת לעומקן של המתודולוגיות יוכל למצוא עניין רב בהמלצותיו לעתיד של המחבר. הספר ערוך וכתוב היטב וככך יחסית הוא קל לקריאה ונגיש לכל. המחבר בחר להוציא לאור ספר רחב היקף המיועד גם לאנשי מקצוע וסטודנטים העוסקים בנושא. בהחלט ניתן היה להוציא לאור נוסח מקוצר יותר, המתייחס באופן כללי בלבד לגישות השונות ולמתודולוגיות שמאחריהן ומתמקד בעיקר בתחום תאור התחזיות השונות וההמלצות לעתיד: ספר קצר וממצה המיועד גם לקהל הרחב וגם למקבלי ההחלטות במדינה.

כל פרק חדש בספר מתחיל במוטו קצרצר המיוחס לאחד מגדולי עולם. מספר הפרקים בספר הוא רב וככך גם קטעי המוטו המפיעים בו. הנה אחדים מהם:

"ללא שינוי אין שיפור, אין תקווה, אין עתיד.....תכנן לשנות". ג'ון הולמס

"אנו חיים בתקופה שבה השינויים כה מואצים עד כי אנו מתחילים לראות את ההוווה רק כאשר הוא כבר נעלם". ר"ד לנג

"שינוי הוא חוק מחוקי החיים. ואלה המתבוננים רק אל העבר או אל ההווה יחמיצו בוודאי את העתיד". ג'ון פ' קנדי

אם לא תרכב על גל השינויים, אתה עלול למצוא את עצמך מתחתיו". אנונימי

"פסימיות היא רק מונח שבעלי עצבים רופפים מכנים חוכמת חיים". אלברט הובארד

"בגרות היא היכולת לשאת אי-ודאות". ג'ון פינלי

"אלה החיים בהווה אינם מביטים לעבר גורלם". חורחה לואיס בורחס

בקריאת הספר אהבתי במיוחד ארבעה אתגרים עימם התמודד המחבר: האחד עניינו ניתוח דורי של מגמות ועיתות חברתיות; השני מתיחס לתופעת הטרור הבין לאומי; השלישי, והמרתק מכולם, עוסק בשאלת תפיסת הביטחון הרצויה לישראל; והרביעי נותן את דעתו לאיומים על מודל מדינת הרווחה כפי שהוא קיים כיום במדינות הלאום הדמקורטיות והמודרניות.

וכך מסכם המחבר את ספרו: "על אף שתחזיות שונות בספרי עלולות לעורר בעתה אצל קוראים רבים, אני מקווה שיהיה נהיר ומחוור די הצורך שמכלול המגמות מצביע על עתיד מזהיר, אם רק נשכיל לברור את הדרכים בהווה שיעקרו את הצדדים השליליים שבהן. במשך שנים למדתי כי הנטייה לאמץ גישה אופטימית יותר מתחזקת דווקא כאשר אנו מבררים את המגמות השליליות ביתר פירוט".

הספר חיזק והעצים את תחושתי באשר לקיום מציאות קשה בארץ המאופיינת בדיסוננס חריף ביותר בין התהליכים המאוד דינמיים המעצבים את חיינו לבין היות המערכת הפוליטית מצודה של שמרנות וארכאיות בלב החברה הישראלית. ברור מאליו שבתקופה בה ערך השינוי הוא כל כך משמעותי בחיינו לא נוכל עוד לאורך זמן לחיות עם מצב של דיסוננס חריף כל כך בין החיים למערכת הפוליטית. הקריאה בספר גם חיזקה את תחושתי הפרלמינרית הקושרת את חולשת המערכת הפוליטית בישראל עם חולשת הדור. מכאן נותר לי אך לגזור ולומר, כי רק מנהיגות מכוננת תוכל לשנות את פני הדברים ולהתמודד עם אתגרי העתיד, ואיני רואה עדיין את המנהיגות המכוננת הזאת.